חגית אישה, 2026
שני השותפים במסע הלהבות התאומות מהווים נשמה אחת ובעלי מערכת צ’אקרות משותפת אחת ולפיכך הם בעלי גוף אנרגטי, רגשי ותודעתי משותף. לאורך המסע, שניהם ירגישו את חיבורם הרוחני ברמה הפיזית, הרגשית והמחשבתית. השניים יתקשרו ביניהם בתקשורת רוחנית גם במהלך הניתוקים והפרידות הארציות. תקשורת זו תתרחש ללא מילים ארציות ומבלי שישהו זה ליד זו, ותתבטא דרך הטלפתיה והחלומות המרובים זה על זו, שחלקם אף יסתברו להם כחלומות נבואיים. ככל שיחלוף הזמן במסע וככל שיתאזנו בתוכם, כך התקשורת הרוחנית ביניהם תגבר אף יותר.
החלומות
החלומות מהווים עניין רב בעולם הרוח, הפסיכולוגיה והיהדות, ותיאוריות רבות ומגוונות נכתבו עליהם, על משמעותם, על תפקידם ועל הווייתם ככלי טיפולי לגדילתו הרגשית ולצמיחתו הרוחנית של האדם. לפי חלק מהאמונות, כמו בתורת הנפש היהודית, החלומות מהווים מסרים מהעולמות העליונים ולפי תיאוריות פסיכולוגיות החלומות מהווים חלון לנפש האדם. החלומות אף מוסברים בשפה פיזיולוגית. הובסון[1], הסביר שאזור המוח האחראי על הרגשות הוא שמעורר את החלום. לדברי הובסון החלק המעניין בחלום, הוא החלק שמעיד על עולמו הפנימי של האדם, שמקורו לא בדימויים בחלום אלא בתרגום החלום על ידי החולם. לפי עולם הפסיכולוגיה, ברמץ[2] מסביר שהחלומות נובעים מחוסר היכולת הפיזיולוגית של המוח, להפסיק את תפקודו אף לו לרגע אחד. לפיכך לא מתאפשרת גם הפסקת פעילותם של התאים המפענחים אותות חשמליים המתקבלים מפירוק האור בעיניים, ומתורגמים לכל מה שהאדם רואה בזמן ערותו. בעת השינה ומאחר ואין גירויי תמונה, המוח מפרש את אותן האותות כחלומות. תכונה נוספת ובולטת של המוח לפי ברמץ היא הצורך של המוח בתבניות ובפירוש דברים על פי מה שמובן או מוכר לו. מסיבה זו, אותות חשמליים אלו מתורגמים כתמונות וכדמויות המוכרות לו במאגר נתוניו. במאגר נמצאים למשל, האירועים שהאדם חווה בימים האחרונים טרום החלום, האירועים המשמעותיים שקרו לו בחייו, כמיהותיו, פחדיו, והקונפליקטים שלו. עוד מוסיף ברמץ, שיש הסוברים שלעיתים החלומות מהווים שדרים מאברי הגוף על מצוקה בריאותית הקיימת אצל האדם.
לפי תיאורטיקנים שונים, קיים אצל האדם תת-המודע, שמודחקים בו אירועים מזמנים שונים, שמהווים “סכנה” לנפש המודעת. סכנה זו נובעת מהחשש שנפש האדם לא תוכל להתמודד עם מהמורות חייו שאותן הדחיק. מידע זה בתת-המודע ינסה במהלך חייו של האדם לצוף בזיכרונו. לפי פרויד[3], בעת השינה נרדמים גם החסמים המונעים מהאדם במהלך היום את הגישה אל תת-המודע, ולכן יצריו הלא-מודעים, צפים בחלומות. מכאן מסביר פרויד שהחלומות מהווים ביטוי לשאריות התנסויות היום של האדם, לרצונות, לפחדים ולמחשבות שמקורם בתת-המודע. לפיכך החלומות לדבריו משקפים תהליכים נפשיים עמוקים. פרויד מסביר בספרו ‘פשר החלומות’[4] שבזמן הערות האדם שולט דרך השכל למשל ברצונותיו, בפחדיו ובמחשבותיו, אולם, בעת השינה שליטה זו אינה מתאפשרת. מסיבה זו, החלום לפי פרויד מכיל את התוכן הגלוי לאדם אך גם את התוכן הנסתר ממנו שאותו הוא מדחיק. התוכן הגלוי הוא הסיפור השלם שאותו האדם רואה בחלומו וכולל את התמונות, את הצלילים ואת התחושות שאותן הוא חש. התוכן הנסתר, הוא הרצונות, הפחדים, המחשבות והרגשות שהאדם מדחיק או מתעלם מהם בזמן הערות. לפי פרויד תת-המודע מסתיר מהאדם את המשמעות האמיתית של החלומות דרך מנגנונים שונים, לדוגמה, דרך החלפת אובייקטים כמו נסיעה כתחליף לרצון בשינוי. בבוקר בעת היקיצה, חוזרים מנגנונים אלו ולכן האדם אינו זוכר את כל חלומותיו. עוד הסביר פרויד[5] שבעת השינה המידע בתת-המודע לא יוצא לגמרי אל החופשי ולכן הוא מוחבא תחת סמלים. לכן מסיבות אלו פרויד הגדיר בספרו את החלום כ’דרך המלך אל תת-המודע’, שמשמעו, שדרך החלום האדם יכול לחשוף את המידע המודחק בנפשו. אך בנוסף, הוא הסביר אף שפתרון החלום על ידי החולם יחשוף בפניו גם את כמות האסוציאציות הרבות שאלו תלמדנה אותו אף הן על עולמו הפנימי. פרויד כינה את החלום בשם ‘משרתם של שני אדונים’, משום עמדת הביניים המאפיינת את התמקמות החלום בין המודע לתת-המודע, כאשר מלאכת פירוש החלום אחראית לבניית הגשר ביניהם. פרויד המליץ לחוות את פענוח החלום בעזרת איש מקצוע כמו פסיכולוג, ולהיעזר ביומן סמלים שנקבע מראש כתרגום לחלומות. לעומתו, תלמידו יונג[6], טען כי לא ניתן לפענח חלום באופן חד משמעי וכי אין סמליות קבועה, אלא כי לכל חלום פירושים אפשריים שונים על פי האדם החולם אותו. עוד הוא הוסיף שישנם חלומות קדמוניים שנמצאים בזיכרונו הלא-מודע של האדם ומקורם בתורשה ובתרבות. מכאן שלפי עולם הפסיכולוגיה החלום מכיל את אירועי יום האתמול שמשמשים כתפאורה לאירוע המודחק בתת-המודע ובנוסף הוא מכיל סמלים ואסוציאציות שעשויים לשמש מפתח לפענוח החלום.
תורת הנפש היהודית אף היא עוסקת בחלומות. לפי הרב שנאור זלמן בעל ‘התניא’, החלום מהווה על-ידי הנשמה קשר בין האנושי לאלוהי, בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים. הנשמה[7] מורכבת מחמישה רבדים כששני העליונים בהם ‘חיה’ ו’יחידה’, אינם ברי השגה עבור בני התמותה, כלומר, האדם יכול להתחבר אך לשלוש הרמות הנמוכות. הרובד הראשון הוא הנפש שאחראית על תפקודו הבסיסי של האדם, המפעילה את הגוף ואת איבריו. הרובד השני, הרוח, אחראי על עולם הרגש. מעליו הרובד השלישי, הנשמה שבנשמה שאחראית על כוחות השכל. לפי הקבלה, בזמן השינה, הנשמה והרוח, שני רבדיה של הנשמה עוזבים את גופו של האדם ועולים אל העולם העליון, על מנת שכוחות אלו “ייטענו”, ומכאן שהכוח הנותר באדם בזמן שנתו מצטמצם ונותר בו רק חלק מהרובד הראשון של הנשמה, הנפש. הררי[8] מסביר שלפי בעל ‘התניא’, הנפש מתלבשת בשלושה כוחות – המחשבה, הדיבור והמעשה, ומאחר והמחשבות לעומת הדיבור והמעשה אינן פוסקות אף לו לרגע, אלו מתורגמות בעת השינה כחלומות. אולם מאחר ובזמן השינה, השכל שמהווה את אחד ממרכיביה של המחשבה אינו פעיל, מה שמתבטא בחלומות, נובע אך משני מרכיבים נוספים שלהן, הכוח המדמה והתובנות שמקורם בממד העליון. מכאן שהחלום לפי בעל ‘התניא’ הוא לבוש הנפש שמתגלה לאדם. בנוסף ללבוש הנפש הרב זלמן מסביר בספרו ‘התניא’, שהחלום אף חושף את הבריאה לאדם. ויינשטיין (שם) מסביר שלפי בעל ‘התניא’ החשכה, השִכחה, ההכחשה והדחקת אירועים, משמשות לאדם כמנגנוני הפרדה, ניתוק והימנעות מראיית רבדים אלוהיים שאינם גלויים לאדם, אך השפעתם הנסתרת על רגשותיו ועל התנהגותו היא בלתי מעורערת. לפי הרב זלמן, הנפש האלוהית של האדם אומנם מקושרת כל העת אל שורשה הרוחני, אך הדבר מודגש ביתר שׂאֵת בשעת עליית הנפש למרומים בשעת השינה. לפי הסברו, קיים רצון אלוהי הנקרא ״סובב כל עלמין״, שמשמעותו שהחוכמה שנובעת מהעולמות העליונים שאותה האדם שטרם צמח רוחנית אינו רואה או יכול לשאת בעת ערותו, תאיר עליו מלמעלה כאור מקיף בעת שנתו. כלומר, ביטוי זה משמש את הרב זלמן לציין את השפעותיה של הנוכחות האלוהית, ברמה של ״סובב״ – עבור אדם שדרגת רוחניותו איננה גבוהה ולכן מתקשה לשאת את עוצמת המפגש עם מסרים אלוהיים. מכאן כתב ויינשטיין שכפי שתפקיד הפסיכואנליזה הוא להפוך את הלא־מודע המודחק למודע, הרי תפקיד האמונה בבורא להפוך את תודעת ה״סובב כל עלמין״ ל״ממלא כל עלמין״, כלומר, להכשיר את נפש האדם למפגש עם הנוכחות האלוהית בתוכו. מהסברים אלו נלמד על ידי הררי (שם), שבמצב ערות האדם רואה דרך עיניו מחוצה לו למרחקים קצרים, אולם בעת השינה, האדם אינו רואה דרך עיניו הארציות אלא ראייתו מתרחשת לזמן קצר, במהירות רבה אל עולמו הפנימי, כשבנוסף ראייה זו קורית למרחק רב, כלומר האדם רואה את העולמות העליונים. הררי הוסיף שביהדות, מאחר ועל האדם לממש את תכליתו, הבריאה היא זו שמובילה אותו במהלך היממה כולה לגדול רגשית ולהתחבר לנשמתו. מכאן שהחלומות מהווים כלי נוסף אף עבור צמיחתו הרוחנית של האדם, צמיחה שתובילו למימוש תכלית מהותו.
לפי הררי[9], הרב זלמן מבדיל בין חלומות נבואיים, חלומות הדרכתיים וחלומות חידה. מאחר והנשמה עולה לעליונים, החלומות מהווים דרגה גבוהה יותר של חיות הנפש ושל התגלות הבורא ולכן יש בהם היבטים רוחניים, נבואיים ואף דרך לקבלת מסרים. “החלום הנבואי” מבטא את רצונה הברור של הבריאה להתגלות לאדם ואילו שני החלומות האחרים מבטאים את עולמו הפנימי של האדם שצף מרמת ההדחקה לרמת המודעות. עוד לפי הררי (שם), אחד מחומרי הגלם של החלום מורכב מהחיות של האדם אולם ללא שימוש בשכלו ולכן החלומות מהווים כ”הדרכה” לאדם שמקורה בעולמות העליונים. “חלומות החידה” מקורם מכך שבמצב ערות האדם מתאים למשל את כל מה שהוא רואה ומבין לתבניות ולמסגרות. במצב שינה, השכל אינו פועל ולפיכך, האדם אינו יכול להתאים את מה שהוא רואה לתבניות אלו ולכן הוא חולם אף על דברים מנוגדים וללא סדר. ראייתו זו וללא סדר מלמדת את האדם על מצבו הנפשי באמצעות התבוננות בחלומותיו. לפי הרב זלמן התבוננות בחלום תלמד את האדם מהם העיכובים והמחסומים הרגשיים והמחשבתיים שאותם הוא חווה. המלצה זו מחדדת את העובדה שעבור הרב זלמן, החלום מהווה מרחב שבו מתרחש מפגש בין מחשבות והתנהגויות מודעות כחלק מ״שיירי היום״, ובין מסרים המועברים לאדם ממציאות מטפיזית לא־מודעת. מסיבה זו לפי ויינשטיין (שם), מסביר הרב זלמן שההתבוננות בחלום משמשת לאדם כאמצעי התמודדות עם הנפש, עם החלקים המצמצמים את אור הנשמה להאיר בגופו של האדם. מכאן שהמלצתו להתבונן בחלומות, מניע צמיחה נפשית, משום שההתבוננות זו נסמכת על ראיית החלום מנקודות התצפית של הנפש הלא־מודעת והמודעת בעת ובעונה אחת. הרב זלמן אינו מַפנה את החולם אל פותר חלומות מקצועי על מנת שיפענח עבורו את המסרים הסמויים בחלומו, כי אם מטיל, כדרכו, על האדם עצמו את האחריות להתבונן בחלומותיו ולהסיק מהם את מסקנותיו. לפיכך, הוא מעודד את האדם לשיחה פנימית בין הנפש הלא־מודעת, הניבֶּטת מתוך חלומותיו, לבין הנפש המודעת, אשר עסוקה בבדיקה של רמת העבודה הפנימית שעל האדם לבצע. לפיכך החלומות לפי בעל התניא מלמדים את האדם להכיר בעבודה הפנימית שהוא נדרש לה. עוד מסביר ויינשטיין שדרך החלומות האדם ילמד מאיזה מקורות טומאה הוא יונק ומה מחשבותיו השליליות. החלומות מהווים גם מקור הבנה לחולם למשל על כל מה שהוא מסתיר מעצמו או על כל מה שמגיע מהאגו שלו. לפי בעל התניא, האגו מראה לאדם אף את שקריו לעצמו שגורמים לו לצער, ולכן החלום משקף את קהות החושים המונעים מהאדם את פתיחת לבו. עוד מדבריו עולה שהחלומות מושפעים באופן ישיר מהעובדה שהאדם מדכא את משאלותיו ותאוותיו דרך מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולכן החלומות אף משקפים לאדם את שאיפותיו הכמוסות שלא התגבר עליהן בזמן ערות. לפי הרב זלמן מאחר והשינה משמשת כתודעה רדומה, כאשר המחשבה אינה פעילה במוחו של האדם היא מופיעה בצורת חלומות המהווים ״דמיונות בלבד״, אבל משהקיץ האדם עליו להחיל עליהם את רצונו, את כוונתו ואת בחירתו. מהסברו נלמד שלמרות שהאדם מבין ומודע לכל מה שעליו לעשות בחייו כדי לחיות מתוך אור הנשמה ולא מהצל שבנפשו, הבנה זו אינה חודרת לתוכו ולכן האדם אינו מצליח ליישם את תובנותיו. החלומות לכן מסייעים לאדם ללמוד את חסימותיו הרגשיות והמחשבתיות שמגבילות את גדילתו וצמיחתו. מסיבה זו, לפי הסבריו של הררי אף כשהחלומות אינם ברורים וגם אם אלו מכילים תכנים עם נושאים הופכיים, כמו רע וטוב, אמת ושקר, עדיין קיימת בהם נקודת אמת. מאחר ולפי בעל התניא (פרק כ”ט), רוב החלומות הם הבל ורעות שמקורם בחוויות השליליות שהאדם חווה במהלך יומו, הם עדיין מלמדים את האדם מה חוסם אותו ומפריע לו לגדילתו. מכאן שגישה זו של הרב זלמן רואה בחלום הופעה בו זמנית של נפש האדם ושל העולמות מעבר לו.
ויינשטיין (שם) מלמד עוד שהמקרא אף הוא מבדיל בין החלומות ומציין את חלומות השווא שנובעים מצרכיו הנפשיים או הדחפיים של האדם, ועוסקים בדברים שהאדם חושב, רואה, חווה או משתוקק להם. לפיכך החלום לעיתים מהווה שילוב של משאלות אסורות המוצאות את דרכן אל החלום על מנת לקבל באמצעותו ביטוי מוסווה. לפי חז”ל ערוץ מרכזי להתמודדות עם נבכי הנפש הוא החלום, ואלו מסבירים שתכניו עשויים להיות ברורים ומפורשים, או מוסתרים. לחלומות המוסתרים נדרשת פרשנות לשם חשיפת המסר החבוי בהם, שמשמעו חשיפת תת-המודע. מסיבה זו מסביר ווינשטיין שאם החולם לא זוכה לפרשנות החלום, הרי המצב התודעתי השולט בחלום עשוי להימשך גם בשעת ערותו של האדם. כלומר, מושא החלום ממשיך להיות ״רדום״ גם לאחר שהאדם התעורר משנתו. ד”ר הררי מסכם “שכל החלומות הולכים אחרי הפה”. מסיבה זו, כשהאדם מתעורר והשכל שבמחשבה חוזר, על האדם לחבר באופן חיובי את כל מה שראה ושמע בחלום וללמוד מהתובנה הראשונה שאותה שכלו יבין. מסיבות אלו, נכתב “חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא״ – שמשמעו חלום בלתי פתור כמוהו כאיגרת שלא נקראה (ברכות נה ע״א).
ללמידת מסלול המסע – הספר ‘האותנטית’.
למנויים באתר – תרגילי ריפוי, מידע כתוב נוסף, הנחות לכלל הקורסים והסדנאות באתר, פורום קהילתי ומערכת תמיכה.
לליווי והדרכה – 0525300500
[1] J. Allan Hobson, Dreaming as Delirium: How the Brain Goes Out of Its Mind, MIT Press, 1994
[2] איך נוצרים חלומות? יעקב ברמץ
[3] פרויד, על החלום, רסלינג, 2004.
[4] זיגמונד פרויד, פשר החלומות, הוצאת יבנה, 1998
[5] שמואל ויינשטיין, דרך המלך אל הלא-מודע המטפיזי, פרק חמש
[6] זיו מאיר, הפסיכולוגיה של החלומות על-פי יונג, 2010
[7] נשמה. (ללא תאריך). אנציקלופדיה יהודית. אתר דעת. (מקור הערך: יהושע דוד אלישיב ע״פ ויקיפדיה, אתר של הרב שרקי, אתר כיפה). https://daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3624
[8] יחיאל הררי, שינה, חלומות ושחרור חסמים נפשיים https://hitbonenut.net/archives/26309
[9] יחיאל הררי, החלום כמפענח חסמים https://hitbonenut.net/archives/20053