כשהנשמה מבקשת שפע אבל החיים נשארים בצמצום, ומה הקבלה אומרת על זה
לאחר התפרקות החיים הארציים במסע ותוך כדי הניסיונות הרבים שלא צולחים לנו לבנות אותם אחרת מחדש, אנחנו הנשמות הערות, מרגישות אבודות. לכן אנחנו חדלות מלשאול למה זה קרה לנו ומתחילות לשאול למה המציאות אינה נפתחת בפנינו דווקא כשאנחנו מרגישות שהגענו למקום אמיתי יותר בתוכנו. למשל דווקא כשהרצון שלנו ליצור וליזום הוא רצון פנימי ולא מגיע מהאגו, כמו מהצורך להוכיח או מתוך השוואה לאחרים. יתרה מכך, לפעמים תחושת התקיעות מתגברת ..
