המרדף במסע הזה הוא לא טעות ולא חולשה. הוא שלב ארוך ומבלבל מאוד, בעיקר בגלל שהוא לא נראה ומרגיש כמו מרדף. כלומר, אנחנו לא תמיד פועלות פיזית כלפי חוץ. לפעמים אפילו להפך, אנחנו עוצרות, מתרחקות, משקיעות בעבודה פנימית ואומרות לעצמנו ששחררנו. אבל בפועל, התנועה הפנימית לא נעצרת. המחשבה על השותף נשארת, הצורך להבין כל מה שקשור בו לא נרגע ובפנים משהו ממשיך לחפש אחיזה גם כשבחוץ אין שום תזוזה. לכן המרדף במסע הזה הוא לא פעולה אלא תודעה. הוא לא מה אנחנו מרגישות או עושות, אלא מהיכן אנחנו פועלות.
מכאן שמה שמניע את המרדף הוא לא אהבה פשוטה. אהבה לא יוצרת תחושת דחיפות כזאת ולא מחזיקה אותנו שנים ארוכות בעומס מחשבות שלא נרגעות. המרדף נוצר מתוך דפוס התלות אך גם מתוך הפער בין מה שאנחנו חוות בתוכנו לבין מה שקורה במציאות. אנחנו מרגישות כל העת בתוכנו חיבור חזק ונוכח לרץ, חיבור שאין לו ביטוי ברור בחוץ. אין רצף, אין יציבות ואין מימוש שמתאים לעוצמה שאנחנו חוות. הפער הזה יוצר תנועה פנימית מתמשכת, כי משהו בתוכנו מחפש התאמה בין החוויה הפנימית לבין מה שקורה בפועל.
מתוך הפער הזה אנחנו מנסות לגשר. אנחנו מנתחות, מפרשות, מחפשות סימנים ומנסות להבין מה קורה ולאן הקשר הארצי יתקדם. נדמה לנו שאם נבין מספיק או נעבור עוד שלב, משהו ישתנה גם בחוץ. אבל בפועל, הרבה פעמים אנחנו נשארות באותו המקום, רק עם יותר מודעות למה שקורה לנו. כאן נמצא המנגנון שמחזיק את המרדף. לא חוסר הבנה, אלא הבנה חלקית שמופנית החוצה במקום פנימה, ולכן ממשיכה להזין את הצורך להתקרב למה שלא מתממש. לכן גם כשאנחנו מחליטות לשחרר, המחשבות חוזרות, הרגש עולה והכמיהה הבלעדית לאיחוד ממשיכה להתקיים בתוכנו גם בלי פעולה חיצונית.
לפיכך, חשוב להבין, שהשינוי מתחיל לא כשמפסיקים להרגיש ולא כשנלחמים במחשבות, אלא רק כשתפיסת המסע שלנו משתנה. כשאנחנו מפסיקות לנסות לסגור את הפער בכוח ומתחילות לראות את המסע כמו שהוא.
כשאנחנו מבינות באמת שהמסע נועד עבור החיבור שלנו אל המהות האותנטית שלנו ולא עבור איחוד.
ללמידת אנרגיית המרדף בהרחבה. בקורס – למה את עדיין רודפת גם אם את חושבת שלא
ללמידת מסלול המסע – הספר ‘האותנטית’.
לליווי והדרכה – 0525300500
@כל הזכויות שמורות – חגית אישה