ההבדל בין חיבור להבות אמיתי לבין אובססיה מחשבתית, הוא לא הבדל שניתן להסביר דרך הגדרות, אלא הבדל שנחווה דרך עומק. הוא לא נמצא במה שאנחנו חושבות, אלא נמצא בשינוי שאנחנו חוות ממנו ברמת התודעה. מבחוץ, בעיניים של מי שלא נמצא במסע, זה נראה בדיוק אותו הדבר: מחשבות חוזרות, עיסוק בלתי פוסק באדם אחר, קושי להרפות ורגש שמסרב להירגע. כל הסימנים החיצוניים מצביעים על תלות והיצמדות, כלומר, על משהו לא מאוזן. בנוסף, אם נודה על האמת, גם אנחנו הנשמות הערות שנמצאות במסע, ברגעים מסוימים, מסתכלות על עצמנו מהצד ולא מבינות איך הגענו למצב, שבו אדם אחד תופס לאורך שנים, כל כך הרבה מקום במחשבות שלנו.
אבל בתוך החוויה עצמה, ישנו הבדל עמוק מאוד. אובססיה מחשבתית נבנית רק על חוסר ואינה מובילה לשום התפתחות אנרגטית, רגשית ותודעתית. היא ניזונה מהצורך, מהפחד לאבד, מהרצון לקבל משהו שאין לנו ומהנזקקות. היא יוצרת תנועה של חיפוש מתמיד אחרי סימן, תגובה ואישור. היא מייצרת תלות במשהו חיצוני כדי להרגיש שקט פנימי, ולכן היא גם אף פעם לא באמת נרגעת. גם כשהאובססיה חווה הקלה, היא מיד מחפשת את הדבר הבא לאחוז בו. יש בה תנועה של לחץ, של דחיפות ושל ניסיון לשלוט על משהו שלא באמת ניתן לשליטה. לעומת זאת, חיבור להבות אמיתי לא מתחיל מתוך חוסר והוא לא מבוסס על צורך. הוא גם לא מתאפיין במאפיין עיקרי אחד כמו אובססיה מחשבתית, אלא, הוא מאופיין בעוד מאפיינים רבים, כמו גוף רגשי, תודעתי ואנרגטי משותף (על הגופים, משמעותם ועוד – בספר האותנטית).
המחשבות האובססיביות במסע, מופיעות רק כחלק קטן מתוך חוויה פנימית גדולה שמתקיימת גם בלי שננסה להחזיק אותה. יש בהן משהו יציב ושקט יותר, גם כשהן מלוות בכאב. הן לא דורשות הוכחות כל הזמן ולא מתפרקות בכל פעם שאין מענה חיצוני. הן יכולות לכאוב מאוד, אבל הן לא נשענות על תגובה כדי להתקיים. הן פשוט שם.
אבל!
הבעיה במסע היא שאנחנו חוות את שני המצבים בו זמנית. החיבור נוגע במקומות העמוקים ביותר בתוכנו, וכשהוא פוגש את הפצעים, את הפחדים ואת המקומות שבהם למדנו לחפש אהבה מבחוץ, האובססיה מוקצנת. היא יוצרת על גבי החיבור שכבה רגשית שמגיבה מתוך כל מה שלא קיבל מענה בעבר. כך אנחנו מתחילות לזהות את כל החוויה דרך התגובה שלנו, ולא דרך החיבור עצמו. מכאן שההבדל בין אובססיה מחשבתית לאובססיה מהמסע, לא נמדד בכמה אנחנו חושבות על השותף, אלא במה החוויה הזו עושה לנו מבפנים לאורך זמן. כשזו אובססיה בלבד, אין תנועה פנימית אמיתית. יש חזרתיות, אותם דפוסים, אותם פחדים ואותה התלות. האדם נשאר באותו המקום. המחשבות תופסות מקום, הרגש מציף, אבל אין שינוי עומק. אין התרחבות תודעתית, אין ראייה חדשה ואין תנועה אמיתית של גדילה. להפך, יש הצטמצמות. הוא נהייה תלותי וחרדתי יותר ועוסק במה שאין. לעומת זאת, במסע אמיתי, גם כשהמחשבות חזקות וגם כשהכאב נוכח, משהו בתוכנו כן משתנה. לא תמיד זה מורגש כהתקדמות ולפעמים זה אפילו מרגיש הפוך. אבל לאורך זמן אנחנו מתחילות לראות שינוי: בתפיסה שלנו, ביכולת שלנו להכיל, באופן שבו אנחנו מסתכלות על עצמנו, על אהבה, על שליטה ועל צורך. דברים שלא הצלחנו לראות קודם מתחילים להתבהר ותגובות שהיו אוטומטיות מתחילות להיחלש. יש תנועה, גם אם היא עדינה. כלומר, במסע אמיתי יש עומק שמוביל להתפתחות, גם אם היא לא לינארית ולא יציבה.
עוד הבדל הוא בהישארות העוצמתית של החיבור, גם כשאין יותר עומס מחשבות. באובססיה מחשבתית רגילה, כשאין יותר מחשבות הריק מורגש מייד ולכן הוא מתבטא בתחושות של חוסר וצורך למלא אותו במשהו חלופי. כלומר, כל חווית האובססיה תלויה בכך שהאדם ימשיך להחזיק אותה דרך התמכרות אחרת. אבל במסע, גם כשעומס המחשבות פוחת מאד, החיבור עדיין שם. ישנן תחושות פיזיות, נוכחות רגשית ותודעתית וידיעה שקשה להסביר. היא לא תמיד נגישה, והיא לא תמיד חזקה, אבל היא לא נעלמת לעולם. היא לא תלויה בכך שנחשוב עליה כדי להתקיים.
עוד דרך להבחין היא דרך היחס שלנו לעצמנו בתוך החוויה. באובססיה מחשבתית מההתחלה ועד הסוף, המרכז הוא האדם האחר. האדם האובססיבי נמדד דרך התגובה, הנוכחות והפעולה של הצד השני. כלומר, כל החוויה סובבת סביבו. לעומת זאת במסע, גם כשהרץ בהתחלה תופס מקום גדול במחשבות, המרכז מתחיל לזוז לאט לאט אלינו. אנחנו מתחילות לשאול שאלות אחרות, לא רק מה הוא מרגיש או למה הוא מתנהג כך, אלא מה זה מפעיל בנו והיכן אנחנו גדלות. כלומר, התנועה הזו משמעותה, התפתחות.
בסופו של דבר, ההבדל בין אובססיה מחשבתית לכזו שבחיבור להבות אמיתי, לא מגיע מתשובה אחת ברורה, אלא מהצטברות של חוויה לאורך זמן. אם הכל נשאר אותו הדבר, אם אין שינוי באני העצמי הפנימי, אם מורגשת רק התשה ותחושת הקטנה עצמית, אם התלות והבלבול נותרים כמו בהתחלה, הרי שיש סיכוי גבוה שמדובר רק באובססיה. אבל אם בתוך כל הקושי, המחשבות והכאב, משהו בתודעה מתפתח, מתרחב ומתבהר, הרי שמתנהל תהליך התעוררות פנימי.
כלומר, ההבדל הא לא רק במה שאנחנו מרגישות ברגע נתון, אלא במה שאנחנו נהיות לאורך הדרך.
ללמידת מסלול המסע – הספר ‘האותנטית’.
לקריאת מאמרי עומק ארוכים ככלי להרחבת התודעה – במאמרים לרכישה
לליווי והדרכה – 0525300500
@כל הזכויות שמורות – חגית אישה