בשלבים הראשונים של המסע, אנחנו הנשמות הערות, עוצרות ושואלות את עצמנו בכנות מטלטלת: “מה קורה לנו בעצם והאם דעתנו נטרפה עלינו? איך יכול להיות שמישהו אחד מצליח להפעיל אותנו ברמה כזו? איך יכול להיות שאנחנו מרגישות חיבור כזה עמוק, בלתי ניתן להסבר, כשבמציאות אין יציבות, אין ביטחון ואין בכלל קשר ארצי?” השאלות והפער בין מה שאנחנו חוות בתוכנו לבין המציאות, מובילות למחשבות המייסרות והמאיימות שאולי אנחנו פשוט מדמיינות, שזה לא אמיתי ושאיבדנו את זה.
אנחנו רגילות לעולם שבו הדברים מתנהלים לפי היגיון ברור. אם יש אהבה אז יש נוכחות, אם יש חיבור אז יש קשר ארצי, ואם מישהו רוצה אותנו אז הוא נשאר. אבל במסע הזה משהו בהיגיון הזה נשבר. אנחנו חוות חוויה פנימית מאוד חזקה שמורגשת אפילו פיזית, שלא תמיד מקבלת ביטוי בעולם החיצוני, ולכן הפער הזה בין מה שאנחנו מרגישות לבין מה שקורה בפועל מייצר תחושה עמוקה של חוסר יציבות. זהו בדיוק המקום שבו עולה התחושה שאנחנו משתגעות.
אבל האמת היא שאנחנו לא משתגעות. אנחנו פשוט חוות מצב תודעתי שהשכל שלנו לא רגיל להכיל. המערכת שלנו בנויה להבין אהבה דרך התנהגות, דרך עקביות ודרך מימוש ארצי. אך כשזה לא קורה והרגש עדיין שם מתעצם יותר ויותר, המוח מנסה לסגור את הפער. אחת הדרכים שלו לעשות את זה היא להטיל ספק בעצמנו, כי זה מרגיש יותר בטוח מלשחרר את השליטה על מה שנראה הגיוני. זה לא אומר שהחיבור לא אמיתי וזה גם לא אומר שכל מה שאנחנו מרגישות הוא מדויק לחלוטין. זה רק אומר שאנחנו נמצאות במרחב ביניים מורכב, שבו הרגש מתקדם מהר יותר מההיגיון והתודעה שלנו עדיין מנסה להדביק את הקצב.
בתוך המקום הזה, הניסיון להכריע אם זה אמיתי או שאנחנו הוזות, רק מעמיק את הסערה. כי אין לנו באמת דרך לענות על השאלה הזו מתוך מקום רגשי לא יציב. מה שכן אפשרי, זה להסיט את המבט מהעולם החיצוני פנימה ולשאול שאלה אחרת לגמרי: “מה זה מפעיל בי”? כי גם אם החיבור הזה הוא אמת עמוקה וגם אם הוא רק טריגר לתהליך פנימי, החוויה שאנחנו עוברות היא אמיתית לחלוטין. הכאב אמיתי, הגעגוע אמיתי, ההצפה אמיתית. וכשאנחנו מפסיקות להילחם במחשבה שאנחנו משתגעות ומתחילות להקשיב למה שקורה בתוכנו בלי לנסות להוכיח או להפריך, משהו מתחיל להתייצב. לא כי קיבלנו תשובה חד משמעית, אלא כי חזרנו לנקודת אחיזה בתוכנו.
וזה עצם העניין. במסע הזה, דווקא שם בתוך החזרה הזו לעצמנו, מתחילה להיווצר שפיות מסוג חדש. לא כזו שמבוססת על שליטה והיגיון, אלא כזו שמסוגלת להחזיק גם את מה שלא תמיד ניתן להסבר.
ללמידת מסלול המסע – הספר ‘האותנטית’.
לקריאת מאמרי עומק ארוכים – במאמרים לרכישה
לליווי והדרכה – 0525300500
@כל הזכויות שמורות – חגית אישה